כשאני בתחילת דרך

נולדנו לתוך תכתיב חברתי מאוד ברור, אנו נולדים ובגיל 3 הולכים לגן, בגיל 6 לכיתה א' וממשיכים לחטיבה, תיכון, צבא, אולי טיול... ואז מתחיל הוואקום - שכמובן נמצא גם הוא בתכתיב החברתי. הרי אני צריכ.ה ללמוד באקדמיה ואם אין לי זוגיות, אז חשוב להשיג אחת כזו כדי להקים משפחה בעשור הזה מתישהו..

 

אבל רגע, איך אני בוחר.ת את המסלול המקצועי שלי, מה ללמוד? במה לעבוד? איזה זוגיות לחפש ואיך? להשאר לגור עם ההורים או שכבר נמאס לי מהחוקים והכללים שלא אני קבעתי או שאולי בכלל בא לי פרטיות?

 

אחרי הצבא פתאום מגלים עולם שלם, מלא באפשרויות ולא פעם הולכים לאיבוד בתוכן ומהצד השני מופעל עלינו לחץ ללמוד, להתחיל קריירה, לייצר מסלול חיים.. אבל יש מי שמכווין או מייעץ שלא בהתאם ל"מעמד או המוניטין" שנקבל מתוך המסלול שנבחר בו?

ואולי קצת נמאס לי מכל ה"את.ה צריכ.ה להיות...", ואולי לימודים זה בכלל לא בשבילי ולא מתוך וותרנות אלא מתוך המהות?

 

יחד נוכל למצוא כיוון ולהתחיל ללכת בו.

נענה על כל אותן השאלות, בעיניים נקיות הרוצות להביא אותך למקום הטוב ביותר עבורך בו תוכל.י לממש את עצמך, לחיות את החיים שאת.ה מדמיינת לעצמך, להתפתח ואפילו לעבוד בתחום האהוב עליך ביותר ולהיות פשוט מאושר.ת.

 

תחילת הדרך יכולה להתקיים גם בגיל 30 או 40 ואפילו 50 כשמרגישים צורך עז לחשב מסלול מחדש ולהתחיל במקום אחר.